כנסו למדור שיעורי האודיו
ויחי / שובבי"ם ת"ת
שמעו ותחי נפשכם!
"נכון אתם אנשים כשרים,
אך לא לזאת הייתה כוונתי" (ר"נ מברסלב) -
"כונתך רצויה בעיני הא-לוה אבל מעשך אינו רצוי" (הכוזרי)
"בימי השובבי"ם רבו הפוסקי'ם" (החיד"א)
לבאר מפי סופרים וספרים שלא כל הרוצה לבוא וליטול את השם יבוא ויטול בעשיית סדרי תעניות וסיגופים לתשובה ולתיקון, אלא דוקא מי שהפליג בתשובתו להתרחק מהחטא משך שנים רבות, לו נאה ויאה לגשת אל הקודש פנימה להיטהר ולהתקדש בקיום סדרי התיקונים.
כתב בספר "חרדים" במצות התשובה (פ"ב) וזו לשונו: "גם התעניות והסיגופים הכל המה מעשה תעתועים. וראינו בזמן הזה כי רשע אחד אחרי שלושה ימים ושלושה לילות של הפסקת תענית, ביום הרביעי חזר לסורו וטימא בזימה חשוקתו, כך העיד לי החכם החסיד הקדוש ה"ר יעקב גוייוזו זצ"ל. לכן כתב הרב רבינו יונה שאדם שהרבה לחטוא לא יעשה סיגופים עד אשר יתחזק ליבו בחרטה גדולה, וגמר בליבו לעזוב החטא עד יום מותו, ועבר עידן ועידנין שהוא בטהרה גמורה, ודמעתו על לחיו, אז יקריב קרבן תעניות בבושת פניו והכנעת ליבו, וכל מה שיוסיף תשובה יוסיף הכנעה. משל למי שהמרה פי המלך, לא ישלח לו דורון, שיטרפנו לו על פניו, אך ידכה ישוח ונפל אפים ארצה לרגליו, והוא מתחנן לו בדמעה, ואחרי כן ישלח לו דורון. וזהו רמז קרבן חטאת שהיה החוטא מקריב תחילה, ואחר-כך קרבן עולה, שהעולה היא דורון, והחטאת היא הטהרה והניקיון ורחיצת הכתם. וזהו שאמר הכתוב יעזוב רשע דרכו, ואיש און מחשבותיו, וישוב אל ה' וירחמהו וכו'". עכ"ל.
וכן הביא לשון רבינו יונה זצ"ל הנזכר, גאון עוזנו החיד"א זצ"ל (בספרו "שמחת הרגל" על ההגדה של פסח ברמז ב' לקדש ורחץ) וזו לשונו: "קדש - יחווה דעת אשר השריש הקדוש רבינו יונה זצ"ל ב"שערי תשובה" הן הן שערי צדק לפקוח עיניים עיוורות והיו למאורות, ושם נאמר כי הבעל תשובה לא ימהר יחיש לקבל סיגופים ותעניות ביום טהרתו אשר נשאו ליבו לעשות תשובה, כי לא זו הדרך הנכון. רק ראשית ביכורי כל יעזוב רשע דרכו, ויפרוש ממעשיו הרעים, ויתנהג בזה זמן רב עד אשר יראה בעיניו כי שלט ביצרו, ופירש פרישות גמורה מחטאתו אשר חטא, ואחר זה יתקן אשר עיוות זאת לפנים, בסיגופים ותעניות כאשר יוכל שאת, וה' יגמור בעדו, עיי"ש לשונו באורך. ודבריו הקדושים הם קילורין לעין, הלא תראה כמה בני אדם עושים הפסקות של ששת ימים וליליהון, והוא דבר מפורסם, ובפרט בימי השובבי"ם רבו הפוסקי'ם למאות, ובמשך ההפסקה יום ולילה לא יחשו לקרות ולשנות, ויש מהם בשק ואפר וטבילות וכיוצא משפ"ר חסידים אשריהם ואשרי חלקם. ואולם לאשר קודם ההפסקה לא נתנו לב לחפש ולפשפש בחטאותיו ומידותיו ומשאו ומתנו והירהורי ליבו, ולפרוש מהן זמן רב, לכן יש איזה מהם שתיכף ביום שבת קודש אחר ההפסקה, או ביום ראשון שאחריו, ראשון לחשבון עוונות, חוזר להנהגתו ומידותיו וכיוצא, כאשר היה לפני ההפסקה וכו'. ושמעתי ממגידי אמת כי יש אשר נכשל אחר ההפסקה בעבירה חמורה שהיה עושה קודם. וגם ביום השישי של ההפסקה יש אשר נתכעס כעס גדול שכמעט טרפה נפשו באפו. וחס ושלום אין דברינו על השרידים אשר ה' קורא שלמים וכן רבים, לא תהא כזאת חלילה וחס, רק על איזה פרטי מהמון העם אשר נפשו חשקה לטוב, ונמסר למיתה על-ידי ההפסקה, אך למחסור כי לא ידע דרכי התשובה, כי צדקו מאוד דברי רבינו יונה זצ"ל, שהיה צריך אשר נשאו ליבו לשוב לחפש ולפשפש בחטאות שבו וכו'. והן בעוון בדור היתום הזה אין כאן טירחת פישפוש מעשים, כי תיכף ומיד המצא ימצא כמה וכמה חטאים ועוונות וכו' [וכ"כ רבו מרן הרש"ש זצ"ל במוסרו לתקיעת שופר (עיין "נהר שלום" דף ל"ח ע"ד)], וישתדל לפרוש מעט מעט, ויתמיד זמן רב להיות פרוש, ואז יחפש אם עוד טומאתו בו ממידות הרעות וכו' ויפרוש פרש על פני פרש. ואחר אשר עבר עידן ועידנין ומוצא עצמו כי עשה והצליח ויפרו'ש לרוב, אז ישים אליו ליבו לתקן אשר עיוותו זאת לפנים כפי מיסת ידו בסיגופים, וכדבר רבינו יונה זצ"ל. וזהו הרמז: קדש - כלומר פרוש, כמו שאמרו ז"ל: 'קדושים תהיו' - 'פרושים תהיו', כי טרם כל ריש מילין ראשית כל פרוש, עטון פרישה וכו', וקד"ש אותיות שק"ד כי צריך לפרוש ולשקוד בפרישות זמן רב עד שימצא עצמו פרוש מאהבת ויראת ה' כדחזי (כראוי). ונמצא רמז גדול הוא קד"ש פרוש, שק"ד בשקידה והתמדה - ורחץ, אחר שישקוד ויתמיד בפרישות כדאמרן, אז ורח"ץ, יראה לרחוץ כתמי גילוליו אשר פגם בורשי נשמתו למעלה ואשר בקירבו, ויקבל על עצמו סיגופים ותעניות ככל אשר יוכל שאת וכו'". עכ"ל הקדוש.
וכן שנה ופירש ככל הנזכר בספרו הקדוש "דברים אחדים" (דרוש ו' דף כ"ה ע"א) וסיים שם וזו לשונו: "כי אם יתחיל במעשה התשובה בצום ובכי, הן בעודנו רגיל ואדוק בעלילותיו ובתועבותיו, איכא למיחש (יש לחוש) שיפסיק באמצע פרק ויחזור לקילקולו, כי אכתי טעמה דאיסורא (כי עדיין טעם של האיסור) עודנו בין שיניו, ויכבד עליו עול הסיגופים ויחזור לסורו ביתר שאת וספחת". עכ"ל עיי"ש באורך.
נמצינו למדים מדברי קודשם של רבותינו ז"ל הנזכרים שאין נכון לבעלי תשובה חדשים מקרוב באו לגשת אל הקודש פנימה לנסות כוחם בתעניות וסיגופים לתיקון ולכפרת עוונם. והגם שנשא אותם ליבם בהשתוקקות וכיסוף רב לעלות במעלות העבודה, והרצים יצאו דחופים בדבר המלך מלכו של עולם, וזריזין מקדימין לקראת דרכי ואופני תיקוני תשובה כדי להסיר חיש מהר כתמי וחלודת עוונם החקוק במצחם, והגם שכוונתם רצויה בזה, מכל מקום מעשיהם אינם רצויים כי פרי המהירות חרטה, ותקנתן קלקלתן.
כי כל עוד שלא הפליג הרחקת עצמו מדרכי היצר, עוד טומאתו בו, כי קרוב אליו הדבר מאוד בפיו ובליבו לעשותו, ובהיותו שרוי בתעניות, מוכה ומעונה בסיגופים, שמא יתעוררו כנגדו המקטרגים ויתגרו בו חס ושלום, מחמת שאינו ראוי לאיצטלא זו, וחסר לו זכויות של תורה ומעשים טובים שיגינו עליו, ושמא יפול ברוחו ויתעצב אל ליבו, עד שיבוא לידי מרה שחורה ומידת עצבות המגונה חס ושלום, שהוא שורש פורה ראש ולענה, להפיל האדם תוך עמקי הקליפות בר מינן, ובפרט בהיותו אז המתענה בסוד מוחין דקטנות כנודע. ושמא ופן אחר כל הנזכר בהיותו מרבה בוידויים ומחשבות תשובה כביכו"ל אודות חטאיו, יבוא להרבות הירהורים על ענייני העבירות שאותן בא לתקן וימשוך אותו יצרו להיות תוהה על הראשונות עד שחס ושלום יחזור לסורו.
או שמא אם יעמוד בכל הנזכר יכניס היצר בליבו יוהרא (גאווה) לומר תראה איך עלתה בידך לעלות במעלות התשובה כאחד מקמייא (מהראשונים), ומקומת מעתה במקום שאפילו צדיקים גמורים לא יוכלו לעמוד בו, ומי כמוך מכל חכמי הדור איש אשר המל"ך חפץ ביקרו, בהיותך בעל תשובה גמור, ומתוקן בכל, ואם למידה זו יביאך יצרך ממילא תיתפס בגניבתך (גניבת הדעת) ותלך שולל בדרכי יצרך בחושבך שאין כמוך בכל יושבי תבל, ויביאך לזלזל ולהבזות בעיניך חכמים ומורים, גדולים וטובים ממך, וכהנה ןכהנה תקלות עצומות מצויות לרוב כאשר בעינינו ראינו ובאוזנינו שמענו. ועיין מה שכתב באורך בספר "פלא יועץ" (ערך תשובה, ד"ה וזאת תורת השב) עיי"ש ותרו"ץ.
רק תלמיד חכם יכול להתקדש בסדרי התשובה והתיקונים של האר"י ז"ל
ולכן די בהערה זו להזהיר ולהזכיר כל הרוצה ליטול את השם להיותו מבעלי תשובה הגמורים, אשר להם מהלכים בשמיים ממעל בשורשי השורשים בתיקוני הפגמים אשר בפרצופים הגבוהים והרמים, שלא יעשה כן במקומנו אלא לאחר שהתמיד בתשובתו שנים רבות, והרחיק לכת מאוד מדרכי העבירות, ובפרט מן הפרט אך ורק אם הוא תלמיד חכם עוסק באורייתא תדירא (בתורה תדיר) ביגיעה רבה, אז יוכל לגשת אל הקודש פנימה לרחוץ כתמי עוונותיו על-ידי תעניות וסיגופים באין חשש.
והגם שרבותינו ז"ל הנזכרים לא אמרו להדיא תנאי הנזכר, שיהיה המתעסק בתיקונים גם תלמיד חכם, אמינא ולא מסתפינא (אומר ולא אפחד) שכמה תקלות גדולות יוצאות מעמי הארצות אשר לאחר שהתעסקו באיזה תיקוני העבירות, דמיונם השיאם לחשוב שאין כמותם בכל העולם מתוקנים ושלמים ונקיים וחפים מכל חטא ופשע, ואפשר זה בעוד שממש הם עדיין דבקים במידות רעות ובמעשים רעים, ואפשר אפילו בעבירות חמורות ממש. היעלה על הדעת שאם נטביל בהמה בימי קרח, ונעטוף אותה בשקים, ונרעיב אותה, ונקשור עליה שלשלאות של ברזל, התזדכך הבהמה מחומריותה ותתהפך לאדם המעלה, הס שלא להזכיר, והלא היא נשארת בהמה כמעיקרא (כמתחילה). וכך הוא בבני אדם העושים מעשה בהמה, כי רק על-ידי לימוד התורה בשקידה, וקיום המצוות בחשק, והרבות במעשים טובים ובגמילות חסדים ובתיקון המידות, תתהפך הבהמה שבו ותעשה מבהמה אדם המעלה, ושוב בהיות אדם ממש אז ראוי ומתאים לו שיגש ויכנס אל הקודש פנימה לעסוק בתיקוני תשובה. באופן שבראשית הכל צריך שהאדם בעצמו הניגש לסדר ולקיים שפ"ר התיקונים יהיה בר הכי, וראוי לבילה מזומן ומוכן מצד עבודתו והכנתו דרבה ללבוש חלוק זה הנכבד, או אז יצא מעז מתוק וירצה בו בוראו לקרבו ולהעלותו במעלות הרמות והגבוהות, לשיהיה מרכבה אל שכינתו יתברך השוכן בקירבו לאחר שנזדכך ונטהר בתשובתו. השומע ישמע וימצא חן ושכל טוב בעני א-לוהי"ם ואדם.
(נלקט ונערך מתוך ספר "תקנת השבי"ם" סימן ה' לגאון המפורסם הרב יעקב משה הלל שליט"א)
"עצה" ו"סגולה הנפלאה":
לספר המחשבות למורה דרך שלו
[נלקט ונערך מתוך ספר "פלא יועץ" ערך תשובה עיי"ש באורך ותרו"ץ]
"וזאת תורת השב כאשר יתעורר ליבו לב טהור לשוב בתשובה, לא יפן מתחילה אל הסיגופים והתעניות, רק מעט יתענה כפעם בפעם, או בעינויים קלים (על דרך שכתבנו לעיל בערך "תענית"); וישפוך נפשו לפני ה' שיעזרנו ויחתור לו חתירה מתחת כסא כבודו להחזירו בתשובה. ובתחילה יעזוב רשע דרכו הרעה וידרוש מפי ספרים ומפי סופרים את חוקי הא-לוהים ואת תורותיו, ואיזוהי דרך ישרה להתנהג במידות טובות והנהגות ישרות. ויתנהג בדרכי היהידות והיושר ויהיה זריז לקיים כל דבר טוב ואפילו מילי דחסידותא. יזהר וישמר מכל שהוא נידנוד עבירה עד דיכדוכה של נפש ולא יעבור, כדכתיב (דברים ו', ה'): 'ואהבת את ה' ... בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך'. ואם ממונו חביב עליו אפילו הכי יאהב את ה' בכל ממונו ולא יעבור על דעת קונו אפילו יצטרך להפסיד כל ממונו; ומאוד ניכר אדם בכיסו, החזק הוא בעבודת ה' יתברך, הרפה; וכתיב (שיה"ש א', ג') 'על כן עלמות אהבוך', פרשו רז"ל (ע"ז לה:): 'עלמות אהבוך'. כה יעשה ויתנהג זמן מה עד שיתחזק ויהיה מובטח לו שלא ישוב עוד לכיסלה בעזר משד"י. ואז ילך אצל חכם צנוע וחסיד ובקי ברפואות הנפש, ויגלה לו מכאובי נפשו אשר עבר על נפשו המים הזידונים מיום היוולדו, לא יכחש דבר ממנו, ויבקש מלפניו שירפאהו ויתקנהו בעצה טובה, ולא יסור מן הדבר אשר יגיד לו המורה ימין ושמאל, כאשר לא יסור החולה מציווי הרופא; ואז החכם יעשה כחכמתו וינחהו בעצתו. כי הן אמת שמפורש בספרי גורי האר"י ושאר המקובלים תיקוני תשובה לכל עוון ולכל לטאת, מספר תעניות לפי החטא, ויש עוונות חמורים שמצריכים לישב בחמה בימות החמה, בין הנמלים, ובקרח, ולהתגלגל ערום בשלג בימות הגשמים, ומלקויות, וחרולים וכדומה. ודורשי חמורות אמרו ("ספר חרדים" פרק ס"ג, בשם הראשונים) שנוטריקון תשוב"ה הוא ת'ענית, ש'ק, ו'אפר, ב'כי, ה'ספד, וכן כתוב (יואל ב', י"ב): 'שובו עדי בכל לבבכם ובצום ובבכי ובמספד'.
אבל אני אומר שבדור יתום זה, אם יארע שיבוא איש יהודי אצל חכם שייתן לו תיקונים וילמדנו דרכי תשובה, ראוי לחוש לתקנת השבים, וספרים כאלה המדברים בתיקוני התשובה, במספר תעניות וסיגופים, אסור לקרותם בפני המון העם, כי בלאו הכי, הן בעוון, לא נמצא אחד מעיר שילך אצל חכם שילמדנו דרכי התשובה, כי חושב שאין בידו עוון ואפילו יודע מרת נפשו שעברו על ראשו המים הזידונים - עבירות חמורות, חושב שבעזוב רשע דרכו סגי (מספיק), והפורש מן החטא כקטן שנולד דמי (דומה), ולכן לא יבוא שום אדם לדרוש א-לוהים ולבקש תיקוני תשובה; ומה גם אם ישמע שצריך לענות אדם נפשו בתעניות וסיגופים קשים - יתייאש מן הרחמים, כי יאמר, אם אתענה כל שנותי לא אספיק לכפר על רב פשעי ואם כח אבנים כוחי, ומתוך כך אפשר שיאמר, אין לו תקווה וכאשר אבד אבד, וילך ויעשה מה שליבו חפץ. ומה גם שלפי האמת, לא כל הזמנים ולא כל האדם שווים; וכבר אמרו משם האר"י ז"ל, שהמעט שעושים בדורות הללו חשוב כהרבה שהיו עושים בדורות ראשונים, כי גברה הקליפה וכשל בעווננו כוחנו. ואמרו בש"ס (חולין פד.): "אבא ממשפחת בריאים הוה (היה), אבל כגון אנו ... לווין ואוכלין"; ואנן (ואנחנו) מה נענה, והרי אנו דומים למי שחייב חוב גדול, ונשבר, ואין ידו משגת לפרוע במושלם - תחנונים ידבר רש ומראה חשבונו עד שמתרצה בעל-חובו להיפרע במשך זמן, לחצאין לשליש ולרביע כאשר תשיג ידו; כן אנחנו כולנו שבורין ואין אנחנו יכולים לצאת ידי חובתינו, רק את אשר בכוחנו לעשות נעשה מעט מעט, לתקן את מעוותנו במשך ימי חיינו, אולי יתעשת הא-לוהים לנו וימחול את כל חובותינו, אך בתנאי שכל אשר בכוחנו לעשות נעשה ונקבל.
ואם המצא ימצא שיבוא איש הישראלי אצל החכם לדרוש א-לוהים ולבקש תיקון על עוונותיו ופשעיו, לא יחמיר עליו מתחילה, רק אכול ושתה יאמר לו, רק הישמר לך ושמור נפשך מכל דבר רע, ולשמור ולקיים כל דבר טוב; וכשיתחזק וירגיל בזה הזמן מועט, יתחיל לומר לו שצריך לתקן את מעותו, וזה יצא ראשונה - עבודה קשה וניסיון חזק - שאם יעמוד בו, מובטח לו שיקיים כל דרכי התשובה. והיא מה שאמרו (יומא פה:): שבעבירות שבין אדם לחבירו - אין לו תקנה עולמית עד שירצה את חבירו; ומי שיש גזל בידו אין תפילתו נשמעת (שמות רבה כ"ב, ג'), ומי שאין תפילתו נשמעת אפילו בימים נוראים כלום תקנה יש לו?! וגדולה מזו יש מי שרצה לומר, שמי שיש בידו עבירות שבין אדם לחבירו, אין יום-הכיפורים מכפר לו אפילו על עבירות שבינו למקום ...".
ועוון הגזל הוא חמור מאוד, שהגוזל את חברו אפילו שווה פרוטה, כאילו נוטל נפשו ודם זרעו, כדאיתא (כמובא) בשולחן ערוך (חו"מ סי' שנ"ט, סע' ג'). הנה כי כן, אשר נדבו רוחו רוח נכון לשוב אל בוראו, זה צריך לעשות ראשונה, 'והשיב את הגזילה אשר גזל ואת העושק אשר עשק' (ויקרא ה', כ"ג), וירצה את חבירו, ואת אשר הקניט בדברים יפייס עד שיתפייס חבירו, ואחר כך ישוב אל בוראו ונרצה לו.
"שמע גם לדברי, אתה מבקש עצה איך לפשט עקמומיות נפשך, ותאוה ומחשבה ומידה לא טובה שאתה מבטל לא ישארו בנפשך, רק גם מנפשך יתבטלו על כל פנים עתה, על זה דרשו חז"ל [יומא עה. סוטה מב: סנהדרין ק: ילקוט שמעוני משלי י"ב (רמז תתק"נ)] על 'דאגה בלב איש ישיחנה' (משלי י"ב, כ"ה) ... - 'ישיחנה לאחרים'. ולא אמרו מה יעשה האחר להקל דאגת המשיח והמספר. מפני כי הדיבור בעצמו גדול כוחו להוציא את החרצובות מקסבי הנפש ולבלי תת להסתיר ולקונן בה שום עקמומיות, וכמו שאמרו מהבעל שם טוב ז"ל על 'נפשי יצאה בדברו' (שיה"ש ה', ו').
וכמו שאיש מרגיש זאת בעצמו אם יש לו דאגה וכעס, אז אף כשדומה הוא ששכך כעסו ודאגתו, מכל מקום רק מעיניו נסתרה, אבל בקרב נפשו הקטנה נסתרה, והיה אם יוסיף דאגות אלו וישובו להסתר מעיניו בקרב נפשו, יתפרצו אחרי כן לעת מצוא כאשר תתמלא סאתם, וזה יסוד בעלי המרה שחורה שנעצבים פתאום בלא סיבה ממשית, מה שאין כן אם יש לו אוהב ורע, והוא מתמרמר לפניו על דאגתו ומקיים בזה 'דאגה בלב איש ישיחנה' (שם) - 'לאחרים' (חז"ל שם), מרגיש תיכף שכמו אבן גלול מעל ליבו, ואת דאגתו מקרב נפשו עקר" ("חובת התלמידים", עמ' קלח).
"לספר בכל פעם לפני המורה לו דרך השם ואפילו לפני חבר נאמן, כל המחשבות והרהורים רעים אשר הם נגד התורה הקדושה אשר היצר הרע מעלה אותן על מוחו וליבו הן בשעת תורה ותפילה הן בשכבו על מיטתו והן באמצע היום, ולא יעלים שום דבר מחמת הבושה, ונמצא על-ידי סיפור הדברים שמוציא מכח אל הפועל משבר את כח היצר הרע שלא יוכל להתגבר עליו כל-כך בפעם אחרת, חוץ עצה הטובה אשר יוכל לקבל מחבירו שהוא דרך השם, והוא סגולה נפלאה" ("צעטיל קטן", אות י"ג).
