יום חמישי, 28 בפברואר 2013

חדש בבלוג


 

עלון מספר 307

לפרשת כי-תשא - פרה

כמו כן הועלו שיעורי אודיו רבים

כעת ישנם למעלה מכ-1100

בלעה"ר כן ירבו

שמעו ותחי נפשכם!!!


יום שלישי, 19 בפברואר 2013

חדש בבלוג



עלון מספר 306

לפרשת תצווה -

שבת זכור ופורים

כמו כן הועלו שיעורי אודיו רבים

כעת ישנם למעלה מכ-1100

בלעה"ר כן ירבו

שמעו ותחי נפשכם!!!

***

מראות ממסיבת ותהלוכת

פורים ה'תשע''ב

וידאו

https://www.youtube.com/watch?v=DpCBDyuxsp4

תמונות

https://www.dropbox.com/sh/tjfh1jbadu6lobd/SDr5hN_HoD/%D7%9E%D7%A1%D7%99%D7%91%D7%AA%20%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D


יום שבת, 16 בפברואר 2013

שבוע טוב מצ"ב קישור לשיעור מיוחד במסגרת השיעור בזוהר הקדוש שנמסר הערב

 


https://www.youtube.com/user/mosdottoratavraham/featured

 

ז' אדר - פורים - וזאת הברכה  


ז' אדר - פורים - וזאת הברכה 

 

- בפורים נתגלה שמשה בפטירתו נולד שוב בהתלבשו בחכמי תורה שבעל-פה
- עומק העניין ששלחה אסתר את הת"ך למרדכי
- "לא כהתה עינו" - מלהסתכל בשפלות עצמו - מידת הענוה, ולכן "לא נס לחה" - שלא נתפרדו היסודות



יום שלישי, 12 בפברואר 2013

חדש בבלוג


 

עלון מספר 305

לפרשת תרומה וחודש אדר

כמו כן הועלו שיעורי אודיו רבים

כעת ישנם למעלה מכ-1100

בלעה"ר כן ירבו

שמעו ותחי נפשכם!!!

***

מראות ממסיבת ותהלוכת

פורים ה'תשע''ב

וידאו

https://www.youtube.com/watch?v=DpCBDyuxsp4

תמונות

https://www.dropbox.com/sh/tjfh1jbadu6lobd/SDr5hN_HoD/%D7%9E%D7%A1%D7%99%D7%91%D7%AA%20%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D


יום שבת, 9 בפברואר 2013

שבוע טוב וחודש טוב "משנכנס אדר מרבין בשמחה" - כנסו נא והפיצו לזיכוי הרבים

 

שמחת ישראל

מרן הגה"צ החסיד וכו' רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצוקללה"ה פירסם בלוח "ארץ הצבי", שיצא לאור ביפו, שלושה מחזורים של פתגמים לחודשי השנה - בשנים ה'תרע"א, ה'תרע"ב וה'תרע"ד. פתגמים אלו לשונם קצרה ותמציתית, וסגנונם שירי. המחזור הראשון (ה'תרע"א), אף בנוי במתכונת של אקרוסטיכון, שבו רמוז שם החודש בראשי משפטי הפתגם. לדוגמא, על חודש אד"ר כתב:

               אות ומופת לנו ימי הפורים,

               דברי המגילה לעד שמורים,

               רחמי ד' יסוככונו ככנפי נשרים.

פתגמי חודש אדר בשנת ה'תרע"ב וה'תרע"ד זהים, וכך כתב:

"לא רק איש בכוסו יוכר, כי-אם הגוי כולו".

וביאר הרה"ג עוזי קלכהיים זצ"ל (באר "מגד ירחים" שם; עמ' סח - סט), כי יסודה של מימרה זו בדברי חז"ל: "בשלושה דברים אדם ניכר - בכוסו ובכיסו ובכעסו" (עירובין סה:). אלא שהוסיף מרן הראי"ה, שגם כלל-ישראל ניכר בכוסו. אינה דומה שמחת ישראל לשמחת העמים, "אל תשמח ישראל אל גיל כעמים" (הושע ט', א'). השוני בשמחה זו, מתואר בקצרה בדברי רבא (מגילה יב:): "שישראל אוכלין ושותין, מתחילין בדברי תורה ובדברי תשבחות, אבל עובדי-כוכבים שואכלין ושותין, אין מתחילין אלא בדברי תיפלות ... הללו אומרים: מדיות נאות, והללו אומרים: פרסיות נאות".

בסיסה של שמחת ישראל - הוא הצד הרוחני, "מתחילים בדברי תורה". ואילו אצל הגויים, דברי תיפלות וריקנות. ובמטבע ההלכה קבע הרמב"ם (הל' יו"ט פ"ו, ה"כ): "כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל, לא ימשך ביין ובשחוק ובקלות ראש, ויאמר: שכל מי שיוסיף בזה ירבה במצות שמחה - שהשכרות והשחוק הרבה וקלות הראש אינה שמחה, אלא הוללות וסכלות; ולא ניצטוינו על ההוללות והסכלות, אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל, שנאמר (דברים כ"ח, מ"ז): 'תחת אשר לא עבדת את ד' א-לוהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל'. הא למדת שהעבודה בשמחה, ואי-אפשר לעבוד את ד' - לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שכרות".

מהותה של שמחת ישראל אינה שכרות והוללות, התפרקות מערכים ושכחת העצמיות - אדרבא, שמחה זו מביאה להתעלות רוחנית ולעבודת ד'. כאן טמון השוני התהומי בין חגי ישראל ובין חינגאות הגויים, שגם בכוסו יוכר העם כולו, ולא הפרט בלבד.


מוסדות "תורת אברהם"

מאחלים לכם חודש טוב ושמח


מראות ממסיבת ותהלוכת פורים ה'תשע''ב

וידאו

https://www.youtube.com/watch?v=DpCBDyuxsp4

 

תמונות 

https://www.dropbox.com/sh/tjfh1jbadu6lobd/SDr5hN_HoD/%D7%9E%D7%A1%D7%99%D7%91%D7%AA%20%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D

 

ערוץ שיעורי אודיו

 

https://www.youtube.com/user/mosdottoratavraham/featured

 

 

 

קישור לבלוג החדש
http://toratavrham.blogspot.co.il/

תמונות, דברי תורה - קונטרסים ועלונים,

למעלה מ-1080 שיעורי אודיו

ואלפים רבים של שמיעות

שמעו ותחי נפשכם!!!

בברכת התורה,

מוסדות תורת אברהם

נצרת עילית

להסרה מרשימת התפוצה יש להשיב למייל זה במילה: 'הסרה' או unsubscribe

 


יום שישי, 8 בפברואר 2013

דבר תורה לפרשת משפטים

 

מחלוקת האחים הקדושים

רבי אלימלך ורבי זושא זצוקללה"ה:

האם להקדים שפלות עצמו לגדלות הבורא או להיפך?

 

"ויראו את א-לוהי ישראל

ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמיים לטוהר ...

ויחזו את הא-לוהים" (שמות כ"ד, י') 

קיבלתי ממו"ר בעל ה"פרי הדר" שהגה"ק המגיד מקוזניץ זצוקללה"ה אמר [על פי ה"תיקוני זוהר" (כך אמר בשמו, הגה"ק רבי מאיר יחיאל מאוסטרוביצא זצוקללה"ה)], כי הסיבה שברא הקב"ה לאדם שתי עיניים, היא כדי שבעין אחת - יסתכל האדם על גדלות הבורא, ובעין השנייה - על שפלות עצמו, וזו לשונו: "כי האדם צריך לפקוח עיניים: אחד (עין אחת) - להסתכל על גבהות הבורא ברוך הוא, והשני (ועין שנייה) - עד אשר יעמוד (האדם, לפני ה' יתברך) בחיל ורעדה לזכור קטנות עצמו". עכ"ל.

ובענין זה מצינו בספה"ק שנחלקו שני האחים הקדושים - הגאונים רבי אלימלך מליזענסק (בעל הספה"ק "נועם אלימלך") ורבי זושא מאניפאלי זצוקללה"ה. האם יותר טוב להקדים התבוננות בשפלות עצמו ועל-ידי זה יבוא להתבונן בגדלות הבורא, או שיותר טוב להקדים התבוננות בגדלות הבורא ועל ידי זה יבוא להתבונן בשפלות עצמו?

והנה עדות נאמנה על כך מהגה"ק רבי גדליה מלוניץ זצוקללה"ה ששמע הדברים מרבו - רבי זושא בעצמו, וזו לשונו (בספרו "תשואות חן" - ליקוטים שבסוף הספר, ד"ה שמעתי; והובא גם כן בשמו בספר "שפתי צדיקים" - פרשת בשלח, על הפסוק: "התייצבו וראו"):  "שמעתי מפה קדוש המנוח הרב מוה"ר זושא מאניפאלי, שפעם אחת היה מתווכח עם אחיו המפורסם מוהר"ר אלימלך, שאחד מהם אמר שהעיקרא הוא שיהיה האדם מקודם שפל רוח לתכליתו, עד שמגודל השפלות יבוא אחר כך להבין גדלות הבורא יתברך, ואחד מהם אמר בהיפוך, שיסתכל מקודם בגדלות הבורא ברוך הוא, ומצד זה יבוא אחר-כך להכרת שפלות עצמו על נכון. ושאלו את הרב המגיד רבינו הקדוש מו"ה דוב בער זצוק"ל, שיכריע ביניהם עם מי האמת, וצדקו יחדיו דברי שניהם בעיניו, ואמר ש'אלו ואלו דברי א-לוהים חיים' הם, אך מדריגה זו שחושב מקודם שפלות עצמו היא מדריגה הגדולה מחברתה".עכ"ל.

בסיפור זה לא גילה לנו ה"תשואות חן", מי מהאחים הקדושים אמר שצריך להקדים שפלות עצמו לגדלות הבורא ומי מהם אמר להיפך, אך בספה"ק "בני שלשים" [להגה"ק רבי יהוסף מקאסאני זצוקללה"ה (פרשת בראשית ד"ה אלה תולדות)] הביא ויכוח זה בין האחים הקדושים, ורבי אלימלך מליזענסק היה זה שאמר שצריך להקדים שפלות עצמו, והכריע המגיד ממעזריטש, כי שניהם כאחד טובים, אך יותר טוב להקדים שפלות עצמו.

לפי זה יש לומר, שמה שזכו וראו זקני ישראל "את א-לוהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר ועצם השמיים לטוהר", היה רק לאחר שהגיעו למדרגה של יראה ושפלות עצמם, כמו שכתוב: "ויראו את א-לוהי ישראל", אל תקרא "ויראו", אלא "וייראו" שהוא לשון יראה והכנעה, ועל-ידי כך זכו וראו את גדלות הבורא יתברך, כפי שכתוב: "ויראו את א-לוהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמיים לטוהר ... ויחזו את הא-לוהים".

על-פי האמור, מפרש ה"בני שילשים" כמין חומר, המסורה על הפסוק (בראשית ב', ד'): "אלה תולדות השמיים והארץ בהיבראם ביום עשות ה' א-לוהים ארץ ושמיים". ונמסרה במסורה שני פסוקים שנזכרו בהם "ארץ ושמיים". האחד כאן בפסוק זה, והשני: "הודו על ארץ ושמיים" (תהלים קמ"ח, י"ג).

ויש לומר, על-פי מה שמצינו מחלוקת בגמרא (חגיגה יב.): "בית שמאי אומרים: שמיים נבראו תחילה ואחר-כך נבראת ארץ, שנאמר: 'בראשית ברא א-לוהים את השמיים ואת הארץ', ובית הלל אומרים: ארץ נבראת תחילה ואחר-כך שמיים, שנאמר: 'ביום עשות ה' א-לוהים ארץ ושמיים".

ויש לבאר מחלוקתם, כי "ארץ" רומז על שפלות עצמו שנברא מן הארץ, ואילו "שמיים" רומז על גדלות הבורא ברוך הוא שמכון שבתו בשמיים, והנה "בית שמאי אמרים: שמיים נבראו תחילה ואחר כך נבראת הארץ" - שמקודם צריך להתבונן בגדלות הבורא בבחינת "שמיים" ורק אחר-כך בשפלות עצמו, בבחינת "ארץ". אבל "בית הלל אומרים: ארץ נבראת תחילה ואחר-כך שמיים" - שמקודם צריך להתבונן בשפלות עצמו בבחינת "ארץ" ורק אחר-כך בגדלות הבורא בבחינת "שמיים".

וזהו ביאור המסורה: "אלה תולדות השמיים והארץ בהיבראם ביום עשות ה' א-לוהים ארץ ושמיים". בתחילת פסוק זה כתוב "השמיים והארץ", ובסוף הפסוק כתוב: "ארץ ושמיים". ללמדנו, כהכרעת המגיד ממעזריטש - כי שתי הדרכים טובות, בין אם מקדים תחילה גדלות הבורא לשפלות עצמו, ובין אם מקדים תחילה שפלות עצמו לגדלות הבורא. ועל זה באה המסורה לומר, כי הן אמת ששניהן כאחת טובות, אך "הודו על ארץ ושמיים" - יותר הוד והדר שיקדים האדם להתבונן בשפלות עצמו בבחינת "ארץ" לפני שיתבונן בגדלות הבורא בבחינת "שמיים".

אומנם לעומת ה"בני שילשים" שהביא כי רבי אלימלך אמר שצריך להקדים שפלות עצמו לגדלות הבורא, מצינו ב"חקל יצחק" (פרשת בראשית, דיבור השני) שמפרש גם כן מחלוקת זו של בית שמאי ובית הלל אם שמיים נברא תחילה או ארץ נבראת תחילה, אך לפי דבריו רבי זושא היה זה שאמר שצריך להקדים שפלות עצמו לגדלות הבורא, וזו לשונו: "על-פי הנודע מחלוקת האחים הקדושים רבי ר' אלימלך ורבי ר' זוסיא זצוקללה"ה זכותם יגן עלינו ועל כל ישראל אמן - הרבי ר' אלימלך אמר שמקודם צריך לחשוב ולהתבונן בגדלות הבורא יתברך שמו ואחר-כך בשפלות עצמו, ורבי ר' זוסיא אמר שמקודם יתבונן ויחשוב בשפלות עצמו ואחר-כך בגדלות הבורא יתברך שמו, והכריע רבם קודש הקודשים רבי ר' בער זצוקללה"ה כדעת הרבי ר' זוסיא ז"ל.

והנה גדלות הבורא יתברך שמו הוא בחינת שמיים, כמו שכתוב: 'כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך' וכו', ובחינת ארץ יתכן לומר על שפלות עצמו. כמו שנאמר: 'ונפשי כעפר לכל תהיה', וזהו שרמזו בית שמאי: 'שמיים נבראו תחילה' - היינו שכוונת הבריאה הייתה לחשוב מקודם גדלות הבורא יתברך שמו ואחר-כך שפלות עצמו. ובית הלל אמרו: ה'ארץ נבראת תחילה' - רמז שכוונת הבריאה לחשוב מקודם שפלות עצמו ואחר-כך גדלות הבורא יתברך שמו, וכן הכריע רבינו הקדוש רבי ר' בער ז"ל כשיטת בית הלל". עכ"ל.

יומתק לפרש בזה מה שהכריעו החכמים במחלוקת בית שמאי ובית הלל: "זה וזה כאחד נבראו". כלומר שמיים וארץ נבראו ביחד, שזהו כהכרעת המגיד ממעזריטש - כי "אלו ואלו דברי א-לוהים חיים". בכל אופן יש לנו שתי גירסאות מי מהם אמר שצריך להקדים שפלות עצמו לגדלות הבורא, והסכים המגיד ממעזריטש שיותר טוב לעשות כן, לפי ה"בני שילשים" היה זה רבי אלימלך, ולפי ה"חקל יצחק" היה זה רבי זושא.

בספר "קול יעקב" [להדיין מזענטא (פרשת בשלח)] מביא מה ששמע בסעודת היום שבת שירה שנת תרס"ט מפי הקדוש הגרי"ד מבעלזא זצוקללה"ה, בענין המחלוקת שבין רבי אלימלך ורבי זושא, אם להקדים תחילה שפלות עצמו או להקדים תחילה גדלות הבורא, כי מאחר שנחלקו בזה שני האחים הקדושים ירא שמיים יוצא ידי שניהם, שיתבונן מקודם בשפלות עצמו ואחר-כך יתבונן ברוממות הבורא יתברך ואחר-כך שוב יתבונן בשפלות עצמו, ובזה יצא ידי שניהם שהתבונן תחילה בשפלות עצמו וכן התבונן תחילה בגדלות הבורא.

על-פי האמור הוסיף לפרש בשירת דבורה [שופטים ה', ג' (הפטרת בשלח)]: "שמעו מלכים האזינו רוזנים אנכי לה' אנכי אשירה אזמר לה' א-לוהי ישראל". ויש לדקדק על כפל הלשון: "אנכי לה' אנכי". אך לפי האמור יש לומר, כי גם דבורה הנביאה - לפני שאמרה שירה - נסתפקה בספיקם של רבי אלימלך ורבי זושא: אם להקדים שפלות עצמו לגדלות הבורא או להיפך?

לכן הכריעה לקיים דברי שניהם, וזהו שאמרה בשירתה: "שמעו מלכים האזינו רוזנים, אנכי", מקודם אני מתבוננת מי "אנכי" - דהיינו בשפלות עצמי, ואחר-כך "לה'" - אני מתבוננת בגדלות הבורא, ושוב "אנכי" - אני מתבוננת שנית בשפלות עצמי, ורק אחר-כך "אשירה, אזמר לה' א-לוהי ישראל".


יום שלישי, 5 בפברואר 2013

שבת שלום



חדש בבלוג

עלון מספר 304

לפרשת משפטים - שבת שקלים

כמו כן הועלו שיעורי אודיו רבים

כעת ישנם למעלה מכ-1080

בלעה"ר כן ירבו