יום שלישי, 19 בנובמבר 2013

דיסק חדש. שמעו ותחי נפשכם!

 דיסק חודשי כסלו - טבת בפרד''ס התורה וההלכה 

 

רשימת פלייליסטים - תוכן עניינים לדיסק

של הרב אליהו ממן שליט"א

חודשי כסלו - טבת בפרד"ס התורה וההלכה

09 - 01 ימי החנוכה בהלכה ובאגדה, במנהג ובטעמיו

01. פתיחה להלכות חנוכה

02. הכנה לימי החנוכה

03. החייבים בהדלקת שמנים ופתילות ומקום ההנחה

04. נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין

05. זמן ההדלקה

06. סדר הברכות וההדלקה ואיסור הנאה

07. ההדלקה בבית הכנסת ושבת חנוכה

08. זהירות במנהגי ישראל ודין הסעודות בחנוכה

09. דיני ומנהגי חנוכה ו''זאת חנוכה''

40 - 10 ימי החנוכה בסד"ר התנ"ך

10. ''בראשית'' - גילוי אור הגנוז של חנוכה

11. ''עת לחבוק ועת לרחוק מחבק''

12.  הכנת היונה מתיבת נח לנס חנוכה

13. תיקון ההוד, הפה והעיניים - מתוך יפת בא לשם

14. ל'ימוד תורה מבטל חרון א''ף

15. הילולת רבי - נ'יצוץ י'עקב א'בינו

16. ''יעקב תיקן תפילת ערבית''

17. הכנה לחנוכה ביראת שמיים

18. ימי הלל והודאה - שמחה והלל

19. יעקב שלח לעשו נשר - שמירת העיניים

20. ''מעבר יב''ק'' - ל'הדליק נ'ר ח'נוכה

21. ''ואהבת את ה' ... בכל מאודך'' -  יעקב וצדקה

22. גיד הנשה, מידת ההוד וצדקה

23. ''גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה''

24. ''ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף''

25. ''הלוא אחיך רועים בשכם''

26. ''מי ייתן טהור מטמא''

27. צדקה ברוחניות ובגשמיות

28. ''נרי בידך ונרך בידי'' - צדקה

29. יוסף גילגול ''חנוך לנער''

30. הכנה והתחזקות לימי החנוכה הקדושים

31. יוסף הצדיק - ''צפנת פענח''

32. הכנה לימי החנוכה ואור הגנוז בתורה

33. הגבי''ע ששלח יוסף - הכנה לנס הדלקת המנורה

34. ניצחון החשמונאים משבט ל-ו-י על מלכות י-ו-ן

35. יוסף ובנימין בני רחל השותקת - תורה שבעל-פה

36. עבודת ה' בסתר ובגלוי

37. שורש נס חנוכה בחנה ושמואל - הארה בחושך הגלות

38. ''סוף כל הניסים שניתנו להיכתב''

39. ''יהיו לרצון ... ה' צורי וגואלי''

40. ''מזמור שיר חנוכת הבית לדוד''

69 - 41 חודש כסלו וימי החנוכה בפרד"ס התורה

41. חודש כסלו והשם חנוכה

42. חודש כסלו ומהות חנוכה

43. חודש כסלו - ''חיים של שלום''

44. חודש כסלו - השאיפה לשלימות

45. הפטרת שבת חנוכה - לאורו נלך - של האבא והרב

46. נר שבת ונר חנוכה

47. נר חמישי

48. נר שמיני - "זאת חנוכה" - סגולת וקדושת הזמן

49. נר שמיני - "זאת חנוכה" - אור התורה שבעל-פה

50. נר שמיני - "זאת חנוכה" - מבצע עופרת יצוקה - סיום סדר נשים ותחילת סדר נזיקין

51. נר שמיני - "זאת חנוכה" - תשובת הדיבור

52. ''נר איש וביתו''

53. ''וזדים ביד עוסקי תורתך''

54. ''קבעו שיר ורננים''

55. מדוע רבי יהודה הנשיא לא כתב מסכת חנוכה?

56. השמטת נר חנוכה מהמשנה ואורו של נר חנוכה (''פחד יצחק'' - מאמר א')

57. הקדמת ''נר מצוה'' (למהר''ל מפראג)

58. ''נר מצוה'' (למהר''ל מפראג)

59. נס וטבע - גילוי אור הגנוז בחנוכה

60. נס וטבע - השווה והשונה - נס פך השמן ונס המלחמה

61. נס וטבע - ''מהדרין'' לעומת ''ותיקין'' - ''להראות ולגלות הנס''

62. פך השמן נטמן בצרה

63. התיקון ליוחנן כהן גדול

64. ''יאוש - שלא מדעת''

65. סגולת הנרות - תחיית המתים

66. הכוהנים עשו הכנה לתשובה

67. לגלות את האור

68. נר חנוכה ומנורת המקדש

69. נרות החנוכה מחזירים את חומת הקדושה למקומה שלא יוכלו היוונים להיכנס להיכל הקדושה

74 - 70 שלושת ימי החושך - ח', ט', ועשרה בטבת בהלכה, באגדה ובפרד"ס התורה

70. ח', ט', ועשרה בטבת

71. שיחות הרצי"ה

72. אחדות, שמ''ע וגאולה

73. ''עצם היום הזה'' (הילולת הרמ''ד וואלי וה''מי השילוח'')

74. בהלכה ובאגדה

 

 

 

 


יום ראשון, 17 בנובמבר 2013

דברי תורה לפרשת וישב!

"ישוב וישיבה זה ענין אחד"

"להרבות אהבה וידידות,

שיתוף פעולה ואחדות ...

ומתוך כך להרחיב את היישוב

על הגבעות המקיפות את העיר,

כעין נצרת עילית ...

זהו תפקידכם היום"

(הגה"ק רבי צבי יהודה הכהן קוק זצוקללה"ה).

 

"את אחי אנכי מבקש" (בראשית ל"ז, ט"ז)

"וכך אמר להם הקב"ה לישראל:

בני אהובי, כלום חסרתי דבר שאבקש מכם?!

ומה אני מבקש מכם? אלא שתהיו אוהבין זה את זה

ותהיו מכבדין זה את זה" (תנדא"ר פכ"ח)

 


"מרגליא בפומיה"

הגה"ק רבי מנחם מענדל שניאורסאהן זצוקללה"ה מליובאוויטש - אדמו"ר ונשיא חסידות חב"ד האחרון - היה אומר:

א. "השליחות" היא "מִצְוַת הדור".

ב. מטרת הישיבות השלוחות לקיים הוראת חז"ל (מסכת אבות פ"ד, משנה י"ד): "הוי גולה למקום תורה", "להאיר את העיר" ולהשפיע כ"יושבי אוהל" ו"בעלי עסק".

ג. "חבר אני לכל אשר יראוך ..." (תהלים קי"ט, ס"ג) - "אוהב ורע לכל היראים ממך" ("מצודת דוד" שם)    

ד. המשיל את תקופתנו ל"עת שריפה" ("אגרות קודש" - ג' אייר, תשי"ב)

 

חברת "בני מחשבה טובה"

"חברתנו אינה חברה כדי להוסיף כֹח ולהתערב בענייני המדינה והקהילה, אם באופן אמצעי ואמתלא, או באופן בִלתי אמצעי, כי תכליתנו היא לעלות עליה ופסיעה אחת שהיא למעלה מכל העולם, שאונו והמונו. לכן אין חברתנו חברה לחלק כיבודים של מי בראש ומי אחריו וכו', כי יסוד חברתנו הוא שפלות והתרוממות. שפלות עצם הגוף והנפש והתרוממות קדושתם, ובמקום התגלות הקדושה אין מקום לכיבודים ולשררות.

וכן אנו מתנים בתנאי כפול שלא תגרום חס ושלום חברתנו שום הִתגבלות עצמית ופירוד שאר ישראל שאינם בחברתנו, אדרבא ראשית ויסוד חברתנו הוא אהבת ישראל ואהבת חברים באופן היותר חזק, משל לשריפה בעיר ובאו חברי מכבי אש לכבות ולהציל באמצעים שמתאימים לדעתם ולרוחם, האם בשביל זה ישנאו ויתרחקו משאר בני העיר שגם כן מצילים ומכבים כל אחד כפי יכֹלתו. התכלית היא אחת לכולם, לכבות ולהציל הנפשות הנמצאות בלהבי אש, רק כל אחד מציל כפי אמצעיו, והחברה יותר מצליחה בזה ומה שיעלה ביד החברה לא יעלה בשום אופן ביד היחיד" [הגה"ק רבי קלונמוס קלמיש שפירא זצוקללה"ה מפיסצ'נה - "בני מחשבה טובה", עמוד 8, סדר תוכן החברה, אותיות א' - ב'].

 

"בענין האחדות בעבודת הקודש"

"לכבוד כל אברכי בני תורה ולכל האנשים החרדים לדבר השם אוהבי תורה ויראה ורבי הפעלים לתורה ב... יצ"ו,

שלומכון ישגא לעלם,

               כאשר שמעתי ... אודות פעולתכם הטוב שהקמתם ישיבה וכולל ... אשר בכל הזמנים והתקופות הם הם הערובה היחידה לקיום עמנו, ובלא תורה אין שום עתיד לקיומנו, ובפרט בתקופתנו שכל כך רבה העזובה אצל צעירי עמנו, אבל דעו נא ידידי כי אי אפשר שיהיה הצלחה אף בדברים הטובים ביותר אם אין אחדות. כי הפירוד יסודה משנאת חינם, ומביאה עוד יותר ויותר לשנאת חינם, וחז"ל אמרו שחורבן בית שני והגלות מארצנו היא בגלל שנאת חינם (כמפורש ביומא ט, וכמובא בספר "חפץ חיים"), חוץ ממה שנגרם על-ידי מחלוקת לבוא לידי חטאים של לשון הרע, וה"חפץ חיים" מונה ל-17 לאווין ול-14 עשה, נורא ואיום, וחטא לשון הרע כנגד כולם (כמו שמובא בירושלמי). ומה נענה ליום הדין שבזמן שעושים דברים גדולים כמו הרבצת תורה ויראת שמיים, נכשלים בעבירות כאלו. ואין ספק כי כוונתכם לשם שמיים, אבל גדול חילול השם היוצא מזה, ואין אחד נוגע במה שמוכן לחבירו אף כל שהוא.  

               ולכן אני פונה אליכם אחים יקרים, אנא חוסו לנפשכם, ולא להורות היתר לעצמכם להחזיק במחלוקת לשם שמיים, וכל אחד ואחד יעשה מה שהוא עושה ולא ידבר על השני ולא יפגע במה שעושה השני. ואם אפשר להתאחד לגמרי בטח שהיה  טוב, כי גדול השלום והשם יברך את עמו בשלום. ואקווה כי דברי הקצרים האלו יעשו רושם ותתאחדו, ותתברכו בכל הטוב" (הגה"ק רבי אלעזר מנחם מן שך זצוקללה"ה - "מכתבים ומאמרים" ח"א, אגרת קי"ב).

 

שלום אמיתי על-ידי איחוד דעות מנוגדות

"משמעות המילה 'שלום', מוכיחה שמלכתחילה היה מצב של פירוד וניגוד (בפועל או על-כל-פנים בכח), שהתבטל והתהפך על-ידי ה'שלום' - נעשה שלום ואחדות בין דעות חלוקות ומנוגדות.

               - באם מלכתחילה לא היה פירוד וניגוד, או דעות חלוקות, אין כל מקום למציאות של 'שלום'.

               זהו אחד הביאורים בפסוק: 'פדה בשלום נפשי גו' כי ברבים היו עמדי' - 'ברבים' מבטא דעות מנוגדות (שלכן אין כאן שלום ואחדות, אלא פירוד ומחלוקת, 'רבים'); והסיבה לכך שהפדייה היא בדרך של שלום ('פדה בשלום נפשי') – מכיון ש'ברבים היו עמדי': גם ה'רבים' (המנגדים) הינם (הפכו להיות) 'עמדי' [על דרך מאמר חז"ל [ירושלמי סוטה פ"א סה"ח (ובקרבן העדה שם)] על הפסוק שאנשי אבשלום התפללו לניצחונו של דוד].

               דבר זה - לפעול 'שלום' ב'רבים' (שגם הם יהיו 'עמדי') - יכול להתבצע בשני אופנים:

               אופן אחד - בדרך 'מלמעלה למטה', שממשיכים את האחדות למקום של ריבוי והתחלקות; אופן שני - 'שלום מלמטה למעלה', ש(לא רק שממשיכים שלום ואחדות למקומו של הריבוי, אלא) ענין השלום נפעל מצד הריבוי ('מטה') עצמו - שכמובן, זהו חידוש גדול הרבה יותר, שהריבוי עצמו נהפך לאחדות.

               דוגמא לשני האופנים הנ"ל בהלכה - אנו מוצאים בפסק דין של סנהדרין:

אצל הסנהדרין חייב להיות הענין של 'רבים' דווקא [להעיר ממדרש חז"ל (מדרש תהלים על הפסוק. וראה "יפה מראה" ו"עמודי ירושלים" לירושלמי סוטה שם): ''כי ברבים היו עמדי' - אלו סנהדרין']. על-פי טבע לכל אחד יש שיטה וגישה אחרת בהבנה ובדעת (אין דעותיהן שוות), ומשום כך 'אב ובנו הרב ותלמידו אין מונין להם אלא אחד' (סנהדרין לו. רמב"ם הל' סנהדרין פי"א, ה"ז) – מכיון שיש להם מלכתחילה אופן ודרך אחת בשכל וכו' (ראה רש"י סנהדרין שם ריש ע"ב) אין הם נקראים שני דעות.

אך לאידך, כדי להגיע לפסק-דין, מוכרחים כל הדעות כולם להגיע לידי אחדות ולפסוק באופן אחד בלבד. דבר זה נפעל על-ידי הכלל 'אחרי רבים להטות' (שמות כ"ג, ב') ובאופן שהדיינים הנמצאים במיעוט החולק, יבטלו את דעתם לדעת הרוב.

ובדבר זה ישנם שני אופנים (וכמבואר באחרונים):

אופן אחד הוא, שעל-אף שדייני המיעוט יש להם גישה ודעה אחרת, אך היות והם יודעים שהתורה אומרת: 'אחרי רבים להטות', הם מבטלים את דעתם כלפי דעת הרוב - ובאופן זה ה'אחדות' לא מגיעה מצד דעתם הם, אלא אך ורק מצד הרוב ומצד פסק דין התורה ('אחרי רבים');

אופן שני הוא, שלאחר שעומדים למנין ומכריעים כדעת הרוב, נחשב פסק הדין לפסק של כל חברי הסנהדרין, היות שכולם (לאחר מכן) מסכימים לדעת הרוב: (ביודעם שהתורה אומרת: 'אחרי רבים להטות') הם מתבוננים פעם נוספת בענין וכו' עד שגם דעתם מסכימה ומתהפכת לדעת הרוב. ובאופן זה ה'שלום' נובע מצד ה'רבים' גופא ..." [הגה"ק רבי מנחם מענדל שניאורסאהן זצוקללה"ה מליובאוויטש - אדמו"ר ונשיא חסידות חב"ד ("שערי אהבת ישראל" פי"ב וצויין שם למקור בלקו"ש חכ"ה עמ' 160, עיי"ש בסוף דבריו)].

 

ה"אגדה החביבה, השגורה בפי כל ישראל"

(מאמרי הרמ"ע מפאנו ח"ב, מאמר מעיין גנים ח"א)

- "תלמידי חכמים - מרבים שלום בעולם"

הגה"ק רבי יוסף חיים זצוקללה"ה מבגדאד - בעל ה"בן איש חי" כתב ("בן יהוידע" - סוף מסכת ברכות) בשם בנו לפרש דברי חז"ל הנ"ל, וזו לשונו: "שכל זמן שיש ענווה אצל החכמים - שכל אחד רואה עצמו כתלמיד לגבי חבירו, לא יהיה קטגוריא ומחלוקת ביניהם אלא שלום. מה שאין כן אם כל אחד יחשוב עצמו שהוא רב על חבירו, מוכרח שיהיה מחלוקת ביניהם וכל אחד יבוא לסתור דברי חבירו ולא ילמדו תורה לשמה. ולזה אמר 'תלמידי חכמים' אותם שרואים עצמן תמיד בסוג תלמידים ואף על פי שהם חכמים גדולים הנה אלו 'מרבים שלום בעולם', שלא ימצא מחלוקת ביניהם וממילא יהיו לומדים תורה לשמה אשר על-ידה יתרבה השפע בעולם ויבנה בטובה וברכה". עכ"ל.

 

"לא לקנאות בחלקו של אחר"

"לפעמים אדם נופל מדעתו, כששומע גדלות של בחינה אחרת שאינה מידה שלו, ונעשה מבוטל בעצמו, והעיצבון מתחיל לעמם את זוהר נפשו, מפני שכל מעמדו הרוחני נעשה אז כהה לפני אותה מדת הגדלות, שאינה לערכו. צריך אז להתחזק בעצמו, שלא לקנאות בחלקו של אחר, ולהשתמש רק משפלות זו לפי המידה הראויה לבצר כֹח הגאווה, שלא תזוח דעתו עליו, ומכל מקום יהיה מרוצה ושמח בחלקו מאוד, ויוסיף להחזיק במעוזו, ואז יבקע כשחר אורו, וארוכתו מהרה תצמח" (מרן הגה"ק רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצוקללה"ה, "שמונה קבצים" קובץ ב' אות ר"ל).

 

צרות עין

"המניעות הנִמצאות בכל יִשוּב, שלא יוכל להִתפתח כראוי, תלויות לפעמים במתיישבים ... 'דמפנקי ולא עבדי עבידתא' (מכיון שמפונקים הם ולא עושים הם עבודת המלך) ... והתורה המוסרית היוצאת מזה, היא ... עול מוסרי הוא למנוע העתיד ... וברכת ה' הכוללת כל ... נאה היא שלא ישֹים האדם בה מעצור, מצד איזה צרוּת עין באין מטרה" (מרן הגה"ק רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצוקלללה"ה, "עין איה" שבת ב', עמוד 21 - 20)

 

מתוך אגרת הרמב"ן

"והוי זהיר לקרות בתורה תמיד אשר תוכל לקיימה, (והיא חייך ואורך ימיך) וכאשר תקום (תגמור הלימוד) מן הספר, תחפשֹ (/חשוב) באשר למדת אם יש בו דבר אשר תוכל לקיימו, ותפשפש במעשיך (תמיד, בכל יום) בבוקר ובערב, (לסור מרע ועשה טוב) ובזה יהיו כל ימיך בתשובה (שלימה)" ["אגרת הרמב"ן" (שילוב כל הנוסחאות)].

 

"והאמת והשלום אהבו"

"ותורה דִכתיב (שכתוב) בה אמת לא תִרָאֶה חס ושלום כקנטרנות, ויקויים בנו 'את והב בסופה', כדרשתם ז"ל ["שעוסקין בתורה ... נעשים אויבים זה את זה ואינם זזים משם, עד שנעשים אוהבים זה את זה" (מסכת קידושין דף ל', עמוד ב')]. 'והאמת והשלום אהבו' (זכריה ח', י"ט)" [הגה"ק רבי שאול ישראלי זצוקללה"ה (תחומין חלק י', עמוד 48)].



 




יום חמישי, 14 בנובמבר 2013

צדיק בא לעיר נצרת עילית

                                                                                                             

צדיק בא לעיר

הציבור הקדוש מוזמן לכנס תורה מרכזי

בהילולת רבי יהודה הנשיא זתע"א

ולרגל ייסוד שיעורי הלכה חדשים

לעילוי נשמת מרן הרב עובדיה יוסף זצוקללה"ה זתע"א

 

ביום ראשון הקרוב

י"ד כסלו ה'תשע"ד (17 בנובמבר למניינם)

בשעה 17:30

בהיכל בית המדרש "תורת אברהם"

(רחוב ארבל 12א', כניסה מרחוב גולן 8)

 

במעמד

 

כבוד רב העיר הרב ישעיהו הרצל שליט"א

 

אורח הכבוד מירושלים

הראשל"צ הגאון הרב יצחק יוסף שליט"א

מחבר סידרת הספרים: "ילקוט יוסף", "עין יצחק", "שלחן המערכת" ועוד

 

ראש מוסדות "תורת אברהם" הרב אליהו ממן שליט"א

 

ובהשתתפות ראשי ישיבות, רבנים ואישי ציבור נכבדים

 

תנו כבוד לתורה!




יום שבת, 9 בנובמבר 2013

דברי תורה לפרשת וישלח. שבת שלום!

"האחדות והשלום - תקנת ישראל"

[במשנת הגה"ק רבי ישכר שלמה טייכטל זצוקללה"ה הי"ד בעל ה"משנה שכיר", נלקט ונערך מתוך ספרו "אם הבנים שמחה" (פ"ד)]

כמבואר בספר הקדוש "אוהב ישראל" לרבנו הקדוש מאפטא זצ"ל (בהקדמה),

כי מִסְפָּר "אוהב ישראל" הוא כמספר "תקנה", להורות כי רק הוא הוא תקנתם של ישראל.

 

נתחדש לי בעזרת ה' יתברך טעם נכון בדברי חז"ל, שאמרו, שכל זמן שישראל באגודה אחת אין אומה ולשון יכולה לשלוט בהם, עפ"י דברי רבנו בחיי (בפרשת "וישלח") בפירוש הפסוק שאמר שלמה: "מַעְיָן נִרְפָּש וּמָקוֹר מָשְׁחָת, צדיק מָט לפני רשע". ופירש הרב רבנו בחיי, שפירוש הפסוק הוא כך - דמה שהצדיק מט לפני הרשע הוא דומה למַעְיָן נִרְפָּשׂ וּמָקוֹר מָשְׁחָת. כלומר, כמו מַעְיָן זה שנעשה עכור בטיט ושאר דברים המעורבים בו, אפילו הכי סופו שיצללו מימיו, ודברים המעורבים בו יפלו למטה ומים העליונים ישארו צלולים, כן אף שהצדיק הוא מט לפני הרשע, סופו שיצלל ויעלה למעלה והרשע יפול למטה. וראיה לזה, ממעשה פרעה וישראל, וממעשה מרדכי והמן, עכ"ד ודפח"ח.

ואני מוסיף על דברי רבנו בחיי, שזה דווקא אם המים של המקור והמעין המה נחים ושקטים ויושבים בשלוה זה עם זה ואינם מתנענעים ממקומם - אז יצללו המים, והדברים המעורבים בתוכם יפלו למטה והם יעלו למעלה זכים וצלולים. אבל אם המים בעצמם זזים ונדים ממקום למקום ולוחמים זה בזה - אז בזה יעכירו את עצמם, כי ע"י הנענוע שמנענעים והמלחמה שיש בין חלקי המים יעלו את הטיט שכבר נפל למטה למעלה, ויעכירו את עצמם.

כן הוא ממש אצל בני ישראל - אם הם יושבים במנוחה ושלוה בין עצמם, אז יפלו הרשעים למטה. אבל אם יש התאבקות ופירוד ומלחמות בין עצמם, בזה יעלו את הדברים המעורבים ביניהם, המה שונאי ישראל, ויעכירו את המקור ח"ו, ויגביהו שונאיהם של ישראל למעלה, ח"ו. ונראה, שזו הייתה כוונת אסתר במה שהזהירה את מרדכי: "לך כנוס את כל היהודים" - שיהיו בכניסה אחת באהבה ובחיבה ונוחים זה לזה, ואז יצללו ויעלו למעלה, והמן הרשע יהיה מט לפני הצדיק. ועשו כן, ותיכף הרגישו הפעולה מזה, כי התחיל המן ליפול למטה. וזה שאמרה זרש להמן: "אשר החילות לנפול... כי נפול תיפול" - יותר ויותר למטה, כי ע"י מנוחת המים יצללו ויעלו למעלה. וזה שכיוונו חז"ל במאמרם שאמרו: כל זמן שישראל באגודה אחת אין אומה ולשון יכולה לשלוט בהם. כי אז יקויים בנו "שבע יפול צדיק וקם", ורשע באחת יפול, וכדברי רבנו בחיי הנ"ל ...

על כן, החיוב מוטל בראש ובראשונה על הרועים והמנהיגים שבישראל, להשתדל בכל עוז ומאמצי כוחם לעשות שלום בישראל, ולקרבם זה לזה שיהיו באהבה ובאחדות זה עם זה. פוק חזי (צא וראה) מה שכתב רבנו החת"ס בדרשותיו (בהפטרה ליום ב' של ראש השנה), בפירוש הפסוק "מצא חן במדבר עַם שרידי חרב הלוך להרגיעו ישראל", וז"ל: "כבר כתבתי במקום אחר, כי המחלוקת הוא מפריד ישוב בני אדם ועושהו מדבר. וגם כבר נאמר, כי מטבע הגרים להיות שלום גדול ביניהם (כוונתו על הגר בארץ נוכריה). על כן אמר הנביא כמתמיה: 'עַם שרידי חרב' - היה מהראוי להיות אוהבים זה לזה, והנה 'מצאו חן להיות מדבר' - דווקא נפרדים במחלוקת. אז 'הלוך להרגיעו ישראל' - אמר 'הלוך' במקור (לשון הווה), לא אמר 'הלך' אלא 'הלוך', כאומר - הישראל שהוא התלמיד חכם הממונה על ישראל אין לו לעשות שום דבר תמיד, כי אם להרגיעו ולשום שלום ומנוחה ביניהם". עכ"ד הצריכים לענינינו.

וביותר דבריו הקדושים מתאימים לזמנינו, כי אנו כעת באמת עם שרידי חרב, שנשארנו ונמלטנו מחרב היונה שהייתה מכלה כמה אלפים ורבבות ורבי רבבות מישראל, וה' הצילנו, ואנו נותנים תודה על לשעבר וצועקים על להבא: ה' שמע בקולינו, סעוד וסמוך לנמהרים, עזור נא את הנשארים, קרב קץ נחמה, רחם אוֹם לא רוחמה. על כן, היה מן הראוי שאנחנו יתר הפליטה נאהב זה את זה, ונסיר מאתנו כל דבר הגורם פירוד לבבות, ולא לגרות זה כנגד זה, אלא נהיה כולנו כאיש אחד ובלב אחד. ועל זאת מחוייבים התלמידי חכמים הממונים על הציבור בכל אתר ואתר להשתדל, וכדברי רבנו החת"ס בביאור הכתוב "הלוך להרגיעו ישראל", וכנ"ל ...

ודברים הנ"ל נוגעים גם לנו בזמנינו, שאנו יגיעי כח ועייפי רוח מרוב הצרות ומרירות הנפש שהשתרגו עלי צווארינו, עד שהגענו לידי ייאוש, כמו שאפשר לשמוע מפי רבים, שח"ו תמנו לגווע, ואין חזון ואין תקווה לאיזה שינוי לטובה במעמדינו. ונראה, שעל דורנו זה כיון דוד המלך בתפילותיו בתהלים פרק פ"ה. דעיין תוס' ישנים (ביומא), שכתבו, שדוד המלך תיקן ספר תהלים על עת שיהיו ישראל בגלות. והתפלל בעדם ...: "שובנו א-לוהי ישענו, והפר כעסך עמנו. הלעולם תֶּאֱנַף בנו, תמשוך אַפְּךָ לדור ודור. הלא אתה תשוב תחיינו, וְעַמְּךָ ישמחו בָךְ. הראנו ה' חסדך, וישעך תיתן לנו. (כאומר: ריבונו של עולם, האם אין די בצרות שהגיעונו, וכנראה שהכעס והאף, ח"ו, יתמשכו עלינו לעולם ולדור ודור, הלא כבר הייתה העת שתשוב תחיינו ותראה לנו חסדך וישעך תיתן לנו. וע"ז משיב דוד לעצמו:) אשמעה מה ידבר האל ה' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו, ואל ישוב לכסלה. אך קרוב ליראיו יִשְׁעו, לשכון כבוד בארצנו".

רצונו לומר, שהטה אוזנך לשמוע מה ידבר ה' על טענתו זו שטען לפני הקב"ה, שיָפֵר כעסו מעמנו ויראה לנו מעתה חסדו וישועתו. ועל זה באה לו התשובה מה' יתברך: "כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו, ועל ישובו לכסלה" - היינו, שכל זמן שלא יוחזר השלום האמיתי בישראל בין כל הכיתות, כחָכָם כעָם, מן "שיינעם יוד" (יהודי נאה) המכונה בשם חסיד, עד איש פשוט וגרוע המכונה בשם "עם". כי אפילו הגרוע ביותר מישראל, מעם ישראל הוא, והוא חלק מחלקי עמנו. וכל זמן שלא יהיה שלום בינינו, שנהיה באחדות עם כל העם מן הקצה אל הקצה, אין לצפות לאיזו הטבה, ח"ו. וזה שאמר הכתוב: "כי ידבר שלום אל 'עמו' ואל 'חסידיו' - שיוחזר השלום בכל חלקי העם, מחלק שנקרא "עם" עד חלק שנקראו "חסידים". "ואל ישובו לְכִסְלָה" - שלא ישובו אל הכסילות הישנה בהרבות מיני פירוד לבבות ומחלוקות, ובכמה מיני במות שבנו במחנות ישראל, כאשר הבאתי לעיל, שריבוי הבמות בישראל הביא רק קללות והריסות בישראל. ודין גרמא (וזה גרם) לכל הצרות שהגיעונו. אבל כשנתאחד, שנהיה כולנו עם אחד, אז אין שטן ואין פגע רע נוגע בנו ...

כי כבר אמר כן רבנו הקדוש בעל "נועם אלימלך", שנראה כל אחד מעלות חברינו ולא חסרונם ומומם. ושנדבר כל אחד עם חבירו בדרך הישר וכו'. ותמיד כשהיו ישראל בצרה, הייתה ההשתדלות היותר גדולה של מנהיג הדור לתווך את השלום ביניהם ולאחד אותם באחדות גמורה ...

וכל זאת חייב התלמיד חכם שבכל דור ודור לדבר אל בני ישראל, להודיע אותם ענין זה ולומר להם שרק זאת היא תקנתן, לאהוב את כל אחד מישראל ...

והנביא אומר: "בורא ניב שפתים, שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו". והפסוק הזה הוא קשה להבנה: א. "לקרוב ולרחוק" הוי ליה למימר (היה לו לומר), כי תחילה צריך האדם לשלום עם הקרובים אליו ואח"כ עם הרחוקים ממנו. ב. מהו הקשר בין "אמר ה' ורפאתיו", למה שאומר מקודם?

אבל נראה בהקדם מה ששמעתי מגיסי הרב הגאון הצדיק, מו"ה שלמה שליט"א ... שזקנינו הגאון הקדוש הא-לוהי, מרנא ר' מנחם כ"ץ ... (שהיה מגדולי תלמידי רבנו החת"ס, שלמד אצלו חמש עשרה שנים בימי בחרותו, וחמש שנים אחר חתונתו. והיה אדם בעל מדרגות גבוהות ...), קודם הסתלקותו קרא לחברא קדישא (כי אמר להם שלא יעמדו סביבו, כי כשתגיע השעה ישלח אחריהם), והתקבצו כל הקהילה, ובירך אותם, והזהירם על השלום. ואמר בביאור דברי חז"ל: "גדול השלום, ששמו של הקב"ה נמחק על ידו" - כי שני מיני שלום יש: א. כשאין מתחברין זה עם זה, אלא כל אחד פונה לעצמו ואין ביניהם דבר מה, וממילא אין מחלוקת ביניהם, אבל אין זה שלום אמיתי אלא בדרך שלילית. ב. כשמתחברין זה עם זה ויושבים באהבה ובחיבה באגודה אחת, וזהו השלום האמיתי. והנה מצינו בענין סוטה, שמחמת החשש שהיה לבעל על אשתו נעשה פירוד ביניהם ונתרחקו זה מזה, וע"י שנמחק שמו של הקב"ה חזרו ונתקרבו ונעשה שלום ביניהם. וזה שאמרו חז"ל: "גדול השלום. תדע - שאיזה שלום הוא גדול הערך ועיקר, זה - ששמו של הקב"ה נמחק על ידו". היינו, שלום כזה שמקרב רחוקים וחיים חיי אחווה ושלום ורעות, שמתחילה היו רחוקים ונעשו קרובים, שלום כזה הוא גדול ומאד נעלה. עכ"ד הקדושים, ואלו היו דבריו האחרונים, ובהם נפטר לעולמו, זכותו תעמוד לצאצאיו ולכל ישראל ...

והן כדברים האלה וכיוצא בהם, מחוייבים אנו כעת לדבר אל בני ישראל, ואז נצא ידי חיוב הפסוק "ויאמר ה' אל משה דבר אל בני ישראל" שקאי על כל התלמידי חכמים שבדור, שיעוררו לאהבת ישראל ואחדות ושלום, שיכריע את ישראל לטוב ולזכות לחיים ולשלום, וכמו שכתבתי לעיל. ואם ישאל השואל: מי שמך לאיש להרים קול לדבר אל בני ישראל? על זה אשיב, ששתי תשובות יש בדבר: חדא (אחד) - שבאמת רשות נתונה לכל תלמיד חכם שבדור להרים קולו ולדבר אל הדור. וכמפורש יוצא מפי הפוסק הגדול, רבנו המבי"ט (שהיה חבירו של רבנו הב"י), בהקדמתו לספרו "בית א-לוהים", וזה לשונו: "אמרו במדרש על הפסוק "זה ספר תולדות אדם" - 'מלמד שהראה הקב"ה לאדם הראשון דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, דור דור ופרנסיו'... מה שאמר 'דור דור' ולא אמר 'דור ודורשיו דור וחכמיו' וכו', לרמוז, כי לא יטוש ה' את עמו בכל דור ודור מבלי דורשים וחכמים ופרנסים, או לפחות שניים או אחד מהם בכל דור ודור זה אחר זה, לא יחסר שום דור שלא יהיו בו רועים. ולכן, בכל דור ודור חייב אדם שתורתו אומנתו להראות את עצמו כאלו הוא מספר תולדות אדם, מדורשיו חכמיו ופרנסיו. ואין בזה משום יוהרא, כי בזה יקשט עצמו... להיות זוכה ומזכה". עיי"ש שהאריך בזה. הא חדא (זה אחד).

ועוד קאמינא - כי עיין ברמב"ם (הלכות קידוש החודש פ"ד, ה"י) שכתב שבעיבור השנה כיון שמוציא השנה ממנהגה הוי דינו כדיני נפשות וצריך הטיה עפ"י שנים כדין דיני נפשות, עיי"ש. הרי, שדבר שרוצים להוציאו ממנהגו הרגיל הוי דינו כדיני נפשות. ונימא אנן בדידן (ונאמר אנו בשלנו), כיון שאנו רוצים להוציא את עם בני ישראל מהמנהג שהורגל בגלות, כדיני נפשות דמי. ומה גם, שבאמת נוגע מצב הגלות לדיני נפשות, כמו שראינו בימינו. על כן, ודאי שכדיני נפשות דמי. ובדיני נפשות קיי"ל שמתחילים מן הקטן. על כן, ודאי יען שאני הקטן שבדור, לי נאה ולי יאה לדבר בתחילה, ולגלות דעתי הענייה בתיקון הדור ובבנינו על תילו בעזר השם. והגדולים שבדור ישמעו דברי ויקבלו האמת ממי שאמרה, ויקיימו בעצמם: "אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים". כי באמת כל הדברים שהעליתי בספרי הנוכחי לא אמרתי אפילו דבר אחד מלבי, אלא שאבתי אותם מבאר מים חיים, באר שחפרוה שרים שרי התורה, רבותינו בעלי הש"ס ומדרש וזהר ושאר ספרינו הקדושים, ועל יסוד דבריהם בניתי בית הספר הזה שאני נותן לפניכם.

ועיין ב"שנות אליהו", לרבנו הגר"א (פאה, פ"ד), שמלמדינו כלל גדול בחיי העולם, וזה לשונו שם: "תניא בתורת כהנים פרשת קדושים: ... הכלל: מי שעושה דבר או אומר דבר, אף שיש לו איזה פניה במעשה או בדבר זה, רק אם המעשה או הדבר הוא כהלכה - שומעין לו. וזה מוכח מתו"כ הנ"ל", עכ"ד הקדושים.

על כן אני אומר, ראו כל מה שכתבתי והעליתי בספרי זה, שאני אומר כהלכה, שזו דעת התורה ורצון הבורא. על כן צריכים אתם לשמוע לי. וזו אמת והלכה ברורה, כמשה מפי הגבורה. וה' יטה את לבות כל בני ישראל לקבל האמת מפי מי שאמרו, ויתקלס שמו יתברך לעילא ולתתא, אכי"ר.