יום שישי, 25 במרץ 2016

8 טעמים בעניין הקשר שבין ''שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם לפסח 30 יום'' לבין ''קמחא דפסחא''

הקשר בין ''שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם לפסח 30 יום'' לבין ''קמחא דפסחא''

1. קמחא דפסח - מנהג ישראל דין הוא לדאוג לנזקקים לכל צורכי החג כולו, וזאת הלכה ראשונה שיש ללמדה לרבים.
ומתחילים בפורים - 30 יום קודם חג הפסח.

2. בספה"ק זע"ם ז'נות ע'בודה זרה מ'מון - 2000 שנה ראשונות לעולם גבר היצה"ר בעניין הז'נות, 2000 שנה אמצעיות גבר היצה"ר בעניין ע'בודה זרה, ו-2000 שנה שאנו בתוכם הניסיון שמנסה להכשיל אותנו בו היצה"ר הוא מ'מון.
אז הנותן קמחא דפסחא משבר את יצה"ר של המ'מון - הע'בודה זרה של זמנינו.

3. לפני שאדם יוצא מן העיר לדרך בתוך 30 יום קודם הפסח, חייב לתת כבר קודם את הקמחא דפסחא.

4. עוד כתבו שהרבנים לא רק ידבר על כך אלא ידאגו בפועל לנזקקים שיקבלו.

5. כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה ובשעת העסק בתורת הקורבנות הקב"ה מכפר עוונותיהם (אומנם זה רק כאילו, אך בכל זאת) יכול לחשוב האדם שדי בזה שיעסוק בהלכה זאת, אך לא כך אלא בפועל יתמוך בנזקקים לפני חג הפסח.

6. גם הרבנים שדורשים זאת חייבים לתת להיות נאה דורש נאה מקיים וזאת למרות שהם פטורים ממס שלא צריכים שמירה.

7. אפשר לתת כמה שבועות קודם החג ולא ממש סמוך ולא לחשוש שמא הנזקקים יאכלו את האוכל או ישתמשו בכסף לקניית אוכל לאוכלו קודם החג.

8. ציבור שיש לו כסף לשכור רב לדרוש להם בהלכות הפסח או לתת לנזקקים לחג הפסח, המנהג שמקדימין לתת לעניים כי את ההלכות יוכלו למצוא עד חג הפסח מי שילמדם או שילמדו מספרים וילמדו זה מזה

FWD: דבר תורה קצר - לפרשת צו - 30 יום קודם חג הפסח. מאת הרב אליהו ממן (ראש מוסדות "תורת אברהם" נצרת עילית). שבת שלום ומבורך.

 
שואלין ודורשין קודם לפסח 30 יום - ההלכות רבות ורבים נזהרים להחמיר.

למה חומרות המקובלים לא מופיעות בהלכה?
"... - מעלה עלי הכתוב כאילו ..." - בעולמות העליונים דנים בחומרה יתרה
והם מתקיימים בדין שלא כעוה"ז שמתקיים ע"י שיתוף של הרחמים לדין,
לכן בחטא סדום "ארדה נא" ובחטא העגל "לך רד" - לדון אותם שלא בחומרה, בשיתוף מידת הרחמים,
לכן גדולה תשובה שמגיעה עד כסא הכבוד למעלה.
לכן המקובלים מחמירים כי למעלה יתבעו את הנשמה גם על החומרות, אז שיזכה כבר למטה לזה.
פרד"ס כנגד אבי"ע - הסוד מקדש האדם בעולם האצילות.
משה עלה לקבל תורה ונתלבש בנשמת שב"י - רשב"י, ואמר לו ם ה' "אחוז בכסא כבודי וחזור להם תשובה" בבחינה הנ"ל

למטה עולה היא נדבה, אך למעלה מכפרת ע'ל ה'ירהור ל'ב (ר"ת על"ה)
למטה האדם עם גוף - מעין כיס לנשמה
לכן בעל המאמר הוא רבי שמעון - אחרי שיצא מהמערה עם ח"ן
אומר: צו - זירוז במקום שיש חיסרון כיס ונזכר דוקא בקרבן עולה כנ"ל אע"פ שבהרבה מצוות יש חיסרון כיס

ע"פ זה יובן מנהג חץ וקשת בל"ג לעומר יום שמחת רשב"י. קשת יורת חץ להרוג האוייבים והמקטרגים רחוק וכנ"ל.
כמו שאול ויהונתן "ללמדה בני יהודה קשת" לעבוד ה' ככתוב ב"ספר הישר" של האבות הישרים,
כפי שכתוב אצל יעקב "אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי"